הגיע אליי אדם בן 80 לבצע השתלות שיניים. כשהבהרתי לו את התהליך ביקש שאבצע מהר יותר. מופתע שאלתי אותו: למה? אתה חושש מפאת גילך שלא תזכה לראות את גמר התהליך?מה פתאם! אמר לי. אני פשוט טס בעוד חודש לפרו לעלות על המאצו פיצו.
אתה צוחק? שאלתי לא. אצר. אני עושה את זהה הרבה. כל שנה אני מגיע למדינה נוספת, ואני כבר בן 80. בכמה מדינות כבר היית אתה?
לא בדקתי עניתי לו. אבל עד התור הבא שלך אבדוק ואגיד לך. לאחר שבוע כשהגיע על מנת לבצע השתלת שיניים בישרתי לו שכבר הייתי ב-44 מדינות. ובן כמה אתה? שאל, בן 49 – עניתי. אז אתה בדפיציט חבוב וכדאי שתתחיל להזדרז קרץ לי הזקן וחייך.
מכיוון שממילא היי י מיועד לטוס לשתי חתונות משפחתיות בחול ולכמה כנסים בתוך כמה חודשים. הצלחתי לארגן את הסיבובים שעשיתי כך שאדגום עוד כמה מדינות על הדרך. הבעיה הייתה שעד שהגעתי למדינה ה 49, כבר עבר הזמן והגעתי לגיל 50…
אשתי נסעה עם הילדים למשפחתה בארהב ואני נותרתי לעבוד לבד. היה לי משעמם בערב, אז העליתי פוסט לפייסבוק, סיפרתי על הזקן ועל חלום ה-80 מדינות תוך 80 שנה, וביקשתי מהחברים להציע הצעות לטיול ממש כיפי למדינה ה-50. מבין המציעים מדינה שלא הייתי בה, אגריל בהמשך מועמד אחד, אטוס איתו ואממן לו את כרטיס הטיסה ליעד המבוקש.
כתבת ידיעות אחרונות, אתי אברמוב, ראתה את הפוסט וכתבה עליו כתבה שפורסמה במגזין מסלול של ידיעות אחרונות.
צביקה, הבחור שזכה, ביקש להגיע אל איי פיג׳י, אך החליף יעד מאוחר יותר לדרום קוראה. מכיוון שהטיול נדחה עקב אילוצי התזמון שלו, ובינתיים צצו כנסים נוספים, הפכה ויטנאם למדינה ה 50 שלי.
קצת מספרים על חלום ה 80 / 80
יש 205 מדינות בעולם. הרבה איים ומקומות הם שטחי חסות של הולנד צרפת ארה״ב או אנגליה, ואינם מדינות בפני עצמם. לא מעט מדינות סגורות בפני המטייל הישראלי. הייתי רוצה לבקר בתימן ובאפגניסטן, אך מכיוון שיש סיכוי סביר שלא אוכל לחזור משם, אני מעדיף להימנע. הדרכון הזר שלי (אבא הוריש לי אזרחות רומנית) מאפשר לי להגיע לדובאי ולאינדונזיה, אבל יש עוד מספר לא מועט של מקומות אליהם אוכל להגיע בבטחה לפני שאנצל אותו,
מדינות מסוימות מעניינות אותי יותר (לצלול ולגלות את ערי המאיה בבליז, לרכב על גב סוס עם שבטים במונגוליה) ואחרות פחות (איפה זה לעזאזל טובלו ומה יש לראות שם?). בקיצור, מתוך ה- 205, כ 22 לא בטוחות לביקור, עוד 103 לא ממש מעניינות, ונותרנו עם 80 שהם פשוט חובה. מכאן חלום ה- 80 מדינות ב 80 שנה.
צירפתי לכם לינק להורדת קובץ אקסל בו תוכלו לסמן באילו מדינות הייתם, באילו תרצו להיות, וכך תגיעו צעד אחד קדימה לתכנן את השלמת היעד. עצתי היא להשלים את המסלולים הקשים יותר בגיל צעיר ככל הניתן. לטפס למאצ׳ו פיצ׳ו בגיל 80 יהיה קשה למדי למרבית המבוגרים שהכרתי. לא כולם מגיעים לגיל זה עם בריאות טובה. השאירו את היעדים הקרובים והעירוניים לגילאים המתקדמים יותר וצאו למסעות המאתגרים בגיל צעיר ככל הניתן.
מתי מדינה נחשבת בספירה?
מבחינתי, כל מדינה בה טיילתי לפחות יום אחד – נחשבת לספירה. יום בפריז? נחשב. קצת חבל שלא תיתנו לה שבוע, אבל נחשב. חניית ביניים בשדה? לא טיילתם – לא נחשב. פתיחת ציר בלבנון? לא נחשב. זה לא טיול גם אם צה״ל סיפק לכם הדרכה בדרך למארג׳ עיון. אני מנסה למצות כל מדינה אליה אני מגיע, אבל באמת יש מקומות שלטעמי לא צריכים יותר מיום. נסיכויות כמו מונקו, אנדורה וליכטנשטיין אותן ניתן לחצות עם הרכב ב-10 דקות (אם נתקעתם בפקק…) באמת שלא מצריכות יותר מזה.
למה בכלל צריך את חלום ה 80 / 80?
בספרו ׳אבא עשיר אבא עני׳ מספר רוברט קיוסאקי בדומה לפירמידה של מאסלו, כי לאדם נחוצים קודם כל אמצעי מחיה בסיסיים כמו אוכל ומקום לישון בו. זה הוא רף ההישרדות. מעל אלו מתחיל אזור הנוחות, דברים שיכולת להסתדר בלעדיהם אך אתה מעדיף שיהיו לך כמו מספר החלפות של בגדים, רכב שיחליף את התחבורה הציבורית בדרך לעבודה, מיזוג אויר ועוד. כשסיימת לארגן את עניין הנוחות הבסיסית שלך, מה שמשתנה מאדם לאדם, כל דבר מעבר לרף זה הוא למעשה עושר. הבעיה עם עושר היא שבשלב מסוים אין לך למעשה מה לקנות בו. אתה לא באמת צריך יותר ממקום אחד לגור בו, ואתה לא יכול לאכול יותר ממה שאכלת לפני בלי להיזקק לטיפול רפואי בשלב כלשהוא. בהתאם, מה שהעושר באמת מאפשר לך, פרט לתחושת בטחון מסוימת, זה לצבור חוויות. יום אחד נשב בבית אבות, ומה נעשה עם הכסף? נכון, כלום. אבל נוכל להיזכר בכל החוויות שצברנו עד גיל 80.
